הצואה ותהליך ההתרוקנות

הצואה מורכבת מ"חומר יבש" וממים. החומר היבש מכיל שאריות מזון שלא עוכל, "פסולת" מהמזון שאכלנו, חיידקים (מהווים כשליש מהחומר היבש) ושאריות של מלחי מרה המעניקות לצואה את הצבע האופייני שלה.

מהיכן מגיעה כמות גדולה כל-כך של חיידקים לצואה ?

במעי הגס מתקיימת אוכלוסיה עצומה של חיידקים. החיידקים האלו חיים איתנו בשלום, מפרקים מזון שהגוף שלנו אינו יכול לפרק בעצמו (כמו סיבים תזונתיים), ומייצרים ויטמין K החיוני לגוף. החיידקים "ניזונים מהפסולת" שהגיעה למעי, ובמהלך תהליך הפירוק הכימי שלה נוצר ונפלט גז מהמעי.

צואה נורמלית היא מוצקה אך רכה ויוצאת מהגוף ללא מאמץ.

תהליך ההתרוקנות

המודעות הראשונה של הדחף להתפנות קיימת כאשר הצואה נעה אל הרקטום (החלק האחרון של מערכת העיכול המסתיים בפי הטבעת). פעילות ההתרוקנות שנראית פשוטה וטבעית למרבית האנשים, היא למעשה פעילות מורכבת הדורשת תיאום בין שרירים. בתהליך ההתרוקנות משתתפים שרירי עזר רבים, בעיקר שרירי הבטן והסרעפת, אגן, עכוזים וירכיים אשר מעלים את פעילותם ואילו שרירי פי הטבעת עוברים הרפיה ופתיחה.

פעולת ההתרוקנות היא מיומנות הנרכשת בתחילת החיים ומתבצעת באופן ספונטני אצל רוב האנשים. אולם, אצל חלק מהאנשים הספונטניות עלולה להעלם במהלך השנים מסיבות שונות. במקרה כזה תחל עצירות.