כיצד הרגלים לא נכונים יוצרים עצירות ?

הסיבות לעצירות עשויות להשתנות מילד לילד ולעיתים שילוב של מספר גורמים יביא לעצירות. עצירות יכולה להתרחש בפתאומיות, לדוגמא אחרי מספר ימי מחלה בהם הילד לא אכל או לא שתה מספיק, או בהדרגתיות מבלי שההורים יהיו מודעים לה כלל.

השלב הראשון – הילד מסגל לעצמו הרגלי התאפקות

כאשר החלק האחרון של המעי הגס (הרקטום) מתמלא בצואה, מועבר למוח איתות שהגיע הזמן להתרוקן. אם הילד יעדיף שלא לבקר בשירותים, הרקטום יתרחב ושידור האותות למוח יפחת. במילים אחרות – "יעבור" הצורך להתפנות.

מה גורם לילד שחש דחף להתפנות, לדחות את הביקור בשירותים ?

גמילה מחיתול שעדין לא הושלמה או חוסר ניסיון בשימוש בשירותים.
מבוכה להשתמש בשירותים מחוץ לבית.
שירותים מלוכלכים או לא נעימים.
לחץ מצד ההורים "להצלחה" או לניקיון.
ובמקרים רבים, פשוט בגלל שהילד לא מעונין כרגע להפסיק משחק או צפיה בטלויזיה…

השלב השני – הצואה נצברת ברקטום ומתקשה

הצואה המשתהה ברקטום מתחילה להתייבש ולהתקשות. צואה חדשה ממשיכה להגיע אל הרקטום וזה הולך ומתמלא.

כאשר הילד יגיע לשירותים, היציאה עלולה להיות קשה ומכאיבה.

די בחוויה מכאיבה אחת של ניסיון להוציא צואה גדולה ויבשה בכדי לגרום לילד לפחד מהביקור בשירותים. מצב זה יגרום לילד לרכוש לעצמו הרגל של התאפקות והמנעות מהתרוקנות.

בפעם הבאה הילד ילחץ ויסגור בכח את פי הטבעת – עד שתחושת הצורך להתפנות תחלוף.

מנקודה זו מתחיל מעגל עצירות והתופעה מחמירה: ככל שהילד יתאפק זמן ממושך יותר, כך הוצאת הצואה תהיה מכאיבה יותר והילד ימשיך ויתאפק ככל יכולתו.